שינג'וקו – קומה שלישית
ג'סי, מלאני וקים נפגשו בלוס אנג'לס – לא בבר, לא במועדון, אלא בחדר המתנה של רופא עור מומחה. כולן באו עם אותו עניין: טיפול בצלקות של זמן מהתקופה שעבדו כאותן נערות ליווי מרכז . מה שגרם להן להישאר בקשר לא היה ידידות. זו הייתה הבנה הדדית: אנחנו כאן כדי להחזיק מעמד.
הן עבדו בליווי יוקרתי. לא ברחוב, לא בזול. אבל גם לא באמת בפנים. תמיד היו בצד – לוגיסטיקה, תיאומים, מסכות. ג'סי הייתה הטיפוס האחראי. מלאני הכסף. קים – זו שתמיד רצתה יותר ממה שיש.
וב-2023, כשהשוק בארה"ב הפך צפוף מדי, מסוכן מדי, וכל סוכן נראה כמו שוטר סמוי – הן הבינו שזה נגמר. הגיע הזמן לצאת.
קים זו שהציעה: "יפן. דיסקרטיות, תיירים, כסף טוב. ואף אחד שם לא מחפש אמריקאיות."
הן צחקו, אבל אחרי חודש, הן כבר היו בטוקיו. לא עם ויזה רשמית, אלא דרך סוכנות אפורה ש"מסדרת דוגמניות". המתווך חיכה להן בשדה התעופה. דיבר באנגלית שבורה וחייך יותר מדי.
הן הובלו לדירה קטנה בשינג'וקו. שני חדרים, רהיטים בסיסיים, חוקים לא כתובים. "בלי בעיות, בלי שאלות. יש עבודה, אתן עושות."
עבודת הליווי בטוקיו הייתה אחרת. שקטה. מדויקת. הלקוחות לא דיברו הרבה. לא נגעו הרבה. חלקם רק רצו להסתכל. האמריקאיות היו אטרקציה – משהו בין פורנו חי לבין פטיש מערבי.
בהתחלה זה הצחיק אותן. אחר כך – התחיל לשרוט.
ג'סי שמה לב שאחת הלקוחות הקבועים שלה צילם בסתר. היא דיווחה למתווך, אבל הוא משך בכתפיים: "אולי זה רק זיכרון בשבילו?"
מלאני הרוויחה הכי הרבה, אבל התחילה להרגיש כלואה. כל גבר ביקש שתאמר "I love you" במבטא של נטפליקס. היא הרגישה כמו דמות.
קים דווקא פרחה. למדה את השפה מהר, התחילה לבנות קשרים. אמרה שהמטרה שלה היא לפתוח מועדון ליווי אמריקאי רשמי – עם אישורים, חוזים, אחוזים. ג'סי לא האמינה שזה יקרה. מלאני לא סמכה עליה. אבל אף אחת לא אמרה כלום. הן ידעו: עדיף לנשוך שפה מאשר להדליק אש.
ואז, ביום ראשון בבוקר, המשטרה דפקה על הדלת.
לא הייתה פשיטה אלימה. רק פקיד אחד, עם מתורגמן, ושאלות פשוטות מדי.
מה הוויזה שלכן?
מה אתן עושות כאן בדיוק?
המתווך נעלם. הדירה נבדקה. קים חייכה ואמרה: "זה זמני. נטפל בזה."
אבל למחרת, ג'סי קיבלה התראה: עליה לעזוב תוך שבוע, או שתגורש לצמיתות.
מלאני אמרה מיד: *"אנחנו חוזרות."
קים אמרה: "אני נשארת."
זה היה הסוף של השלישייה. ג'סי חזרה לניו יורק. פתחה עסק קטן של איפור קבוע. מלאני נסעה לבוגוטה – למקום שבו הכסף מדבר מהר.
וקים?
היא אכן פתחה מועדון – קטן, אפור, קומה שלישית בשינג'וקו.
שלט אדום: “American Touch – Private Service”.
היא לא חיפשה לקוחות. הם מצאו אותה לבד.
והיא תמיד זכרה: האמריקאיות לא עושות רעש. הן שורדות בשקט.
